דיאטה נכונה יכולה להיות הדבר שלבסוף יגרום להחלמה ושיפור איכות החיים ומצד שני יכולה לגרום למחלות, אם מתעלמים מהחשיבות שלה.

כאדם שמקפיד על דיאטה לשם החלמה ממצב רפואי במערכת העיכול לדוגמה, אני עושה זאת מתוך אמונה שלמה שהדיאטה ולא התרופות, היא זאת שתכריע את הכף ותביא לשיפור במצבו. חשוב לי להדגיש את העובדה שלכל עיקרון שאני מציג אין חשיבות יותר מעקרונות אחרים פה, ולכן כל עיקרון חשוב באותה מידה כמו העיקרון שבא אחריו, הם פשוט מאוד כתובים בצורה רנדומלית.

אני מודע לכך שדיאטה נכונה שתגרום לריפוי היא דרך חיים שאני מאמץ לטווח הארוך, ולא טרנד חולף שנגמר אחרי ההחלמה.

אני גם יודע שבגלל שהדיאטה היא לטווח הארוך, יש לי סט של כלים שעוזרים לי בדרך כדי לשמור עליה וגם כדי שאם לפעמים יוצא שאני מרמה בה (בגלל נסיבות החיים השונות או משבר נפשי), אני אוכל לתמיד לחזור לתלם ולהמשיך כאילו לא קרה כלום.

דבר ראשון שאני מקפיד עליו הוא בדיוק הדבר הזה- אכילה גם כשהאוכל לא עושה לי טוב וגם אם הוא לא כלול בדיאטה. מה שקורה זה, שכחיים חיים נורמטיביים, בהם יש פעילויות שונות ואילוצים שונים, לא תמיד יש זמן או איך לאכול את מה שאמורים לאכול וכשאני בחוץ נגיד, ואין ברירה ואני רעב, אני כן קונה/ אוכל משהו שלא עושה לי טוב, אבל אם לא עושים את זה ואם לא שומרים על הגמישות המחשבתית, הפגיעה לטווח הרחוק גדלה, כי הגוף - כשהוא לא מקבל אנרגיה והזנה מספקים- יוצר סוג תהליך לא בריא של מחאה שאחר כך פוגע בהמשך הדיאטה, ובכך- בהמשך תהליך הריפוי.

דבר שני, שמתחבר למה שהסברתי עליו קודם, הוא שאם קורה שיש משבר כזה או אחר ומפשלים בדיאטה גם כשיש ברירה ומכניסים אוכל בכמות גדולה ובעומס, לסלוח לעצמי ישר אחרי שזה קורה ולהבין שעשיתי טעות ושאני רק בן אדם ושגם לי מותר לטעות לפעמים. ארוחה אחרי אני חוזר כבר לאכול לפי הדיאטה, כדי לא להידרדר לימים שלמים ואפילו שבועות וחודשים של משבר ואכילה לא נכונה ומזיקה. לעיקרון הזה אני קורא- 'אף פעם לא ליפול פעמיים'.

עוד דבר, שדרך אגב גם קשור ואני בטוח שיש בו חלק נכבד במשברים הנפשיים שיש לי מדי פעם שבהם אני אוכל בכמות שמעמיסה עלי ומגבירה את הכאבים/שאני אוכל דברים שאסור לי לאכול, והוא אכילה עד שובע ועם תבלון בכמות נכונה(כדי שלא יהיה חריף ויגרה את הקיבה במקרה שלי), ולא לפני(במקרה שלי). שמתי לב שכשאני אוכל עד מתי שאני באמת לא יכול לאכול יותר, כשאני אומר לא יכול יותר אני לא מתכוון ללהתפוצץ מרוב אוכל, אלא באמת להיות שבע ולא לרצות אפילו לחשוב על אוכל עד הארוחה הבאה. כמובן שמדובר גם בלא להעמיס יותר מדי, כי זה גם לא בריא ומגביר את הכאבים.

במזון היום, בגלל עיבוד יתר והדברה, קשה עד קשה מאוד לקבל את כל הנוטריאנטים והערכים להם הגוף זקוק, לכן עיקרון נוסף הוא תיסוף תוספים הדיאטה.

כמובן, התוספים שאת או אתה צריכים הם לאו דווקא אותם תוספים שאני צריך, כיוון שלכל אחד/אחת יש את המחסור הספציפי שלו בערכים תזונתיים. אם אתם בתהליך החלמה טבעי ממחלה מסוימת/ מצב רפואי כזה או אחר ורוצים כיוון מסוים מאיפה להתחיל עם כל עולם התוספים, עוד מעט אעלה את רשימת התוספים שאני משתמש בהם , למה ומתי, כאן.

בוא נדבר רגע על על מה קורה בזמן שאוכלים, ואיך צריך לאכול כדי לקבל את מירב הערכים שאפשר לקבל מאותו מזון.

כשאני אוכל, הרבה פעמים יש לי צורך חזק להסיח את עצמי ולא להיות נוכח במזון אותו אני אוכל- אני רואה משהו בטלפון, מוצא את עצמי קורא עיתון או סתם חולם בהקיץ על העתיד/העבר. כשאני נוכח בזמן האוכל, אני נושם נשימות עמוקות בכוונה, חושב אך ורק על האוכל שאני אוכל, כמו מה הוא עבר כדי להגיע אלי לצלחת ואני יכול לשים לב טוב יותר למידת השובע שלי ולדעת מתי מספיק לי, אני יכול להיות מודע ללעיסת האוכל בצורה טובה ולא לבלוע אותו שלם ובכך להקשות על העיכול.

חוץ מזה, אני אוכל פשוט- לא יותר מדי שילובים בארוחה אחרת, אכילת חומרי גלם בצורה המקורית שלהם ולא הרבה אחרי עיבוד. אני אוכל בישיבה, כי בעמידה רמות הלחץ יותר גבוהות ותפקוד מערכת העיכול יורדת כתוצאה מכך, אני גם אוכל כמה שפחות אוכל קר וכמה ארוחות חמות( כמו תבשילים וכדומה) שאני יכול מכיוון שאוכל חם לא מקשה על מערכת העיכול והבישול מוריד את כמות האנטי-נוטריאנטים שבו ולכן הוא נספג טוב יותר, כי יש לנוטריאנטים באותו מזון פחות התנגדות להיספג בגוף.

דבר שחשוב מאוד בכל דיאטה הוא אכילת ארוחה גדולה אחת בשבוע שכוללת מאכלים שבדיאטה אסור לאכול בדרך כלל- כמו "רמאות" בכוונה. הסיבה לכך היא כדי "לאפס" את השבוע מבחינה נפשית, לרצות ולהזין גם את הנפש וגם כדי להצליח להתמיד לאורך השבוע שיבוא. הדרך הנכונה לאכול את את הארוחה הזאת כדי לא לגרום ליותר מדי נפש, היא לקחת מכל מאכל שנמצא על השולחן קצת, לטעום מהכל ושוב, לאכול רק עד שובע ולשים לב שלא מעמיסים מהאוכל הטעים.

מעניין אותי לדעת, לאיזה עיקרון התחברתם יותר ולמה? אשמח שתשתפו אותי במחשבות שעלו לכם בזמן קריאת העקרונות האלה...